עד שהגעת

עד שהגעת, חיכיתי לך, חיפשתי אותך, לא ידעתי מה ומי, ימים ולילות של חוסר שינה על מיטה טיפולית רעועה, רעב וצמא למשהו שישביע, בהלה מהתהום שהתעמקה בי, עייפות, ייאוש והכל באפילה.

עד שהגעת, זלגו הדמעות, רעשים וצלילים צורמים פיצצו את אוזניי, האשמתי את עצמי, ביקשתי סליחה, הכאב הלך והתעצם בכל עצמותיי, נזקקתי לעזרה.

עד שהגעת, היו כל כך הרבה סימני שאלה, ואולי הגיע הזמן להרים ידיים, ולעצור הכל… אך החיים חזקים יותר מהאדם, אש החיים יכולה לשרוף, להבהיל, לשתק, ואין מנוח.

עד שהגעת, הייתי אבודה, מהלכת ואין לי לאן, שוקעת ואין תחתית, מסביבי בולענים שניסו לטרוף אותי, פחד, אימה, ללא אחיזה.

ברגע הכי שפל, ברגע שכבר הכל מטושטש, ואין סיכוי, ואין אני…. פתאום הופעת, ללא התראה, כהרף עין. הרוח שבך ניקתה את האבק על נפשי, המים שבך הרוו את צמאוני, מי מעיין טהורים שקופים, ייצבת את חדרי ליבי שנשענו על עץ נטוע שורשים והבאת איתך ים של אוצרות שלא ידעתי על קיומם, הבאת אמת, ותקוות, הבאת ברכות וחיים , חבשת את פצעיי, ריפאת את יסוריי, איתך השמחה, הצחוק, החיוך …ואני שציפיתי להרבה פחות…. מופתעת ויודעת שכדי להנות ולהעריך את האור, צריך קודם להכיר ולשנוא את החושך.

כולנו בסירה אחת בני ברוך?

כאשר אבותינו עלו ארצה הם לא התלוננו על כך ש"ימין ושמאל רק חול וחול". הם הסתפקו במועט, חלקם מכורח הנסיבות וחלקם בגלל החזון האידיאלי שפעם בליבם. אך לכולם הייתה מטרה ברורה שהניעה אותם ונתנה להם כוח לעמוד בתנאים הקשים – תקווה לעתיד טוב יותר. מאז אותם זמנים לא חלף זמן כה רב, אך העולם השתנה באופן קיצוני. החזון האידיאלי "פשט את הרגל", והתקווה הפכה לחרדה בלתי פוסקת לגבי העתיד הלוטה בערפל. אך עוד לא אבדה תקוותנו. בחכמת הקבלה נמצא הצופן לעתיד טוב יותר. הקבוצה הקבלית "בני ברוך", בראשותו של הרב לייטמן, פועלת רבות למען מטרה נעלה זו.

קשה למצוא בימינו אדם רגוע ושמח. גם כשלא חסר לנו כלום אנחנו לא מרוצים. יש איזו מועקה בלב, חוסר וודאות ומבוכה. לא פלא שהחקלאים בערבה שוקלים לגדל קנאביס רפואי בשל הביקוש הרב לאמצעי הרגעה בתוך סיר הלחץ הזה. אינספור גורמים שאינם בשליטתנו משפיעים על החיים שלנו וזה משגע אותנו.

השינוי העיקרי שהתרחש בעולם הוא ברמת הקשר בין כולם. הכול משפיע על הכול וכולם תלויים בכולם. אנחנו חיים כעת בעולם אינטגרלי, מקושר. מה שקורה בקצה אחד של העולם משפיע ישירות על יתר החלקים. אם למישהו יהיה רע, כולנו נסבול מכך. מה שמתרחש באירופה, העומדת חסרת אונים בפני גל המהגרים שהציפו אותה, מעיד עד כמה זה נכון. כולנו בסירה אחת בים הסוער הזה, ולטובת כולם כדאי לנו ללמוד כיצד שורדים בעולם מקושר שכזה.

המקובלים, אשר חדרו לעומקה של תכלית הבריאה וחקרו את רשת הכוחות שמניעה את תהליך ההתפתחות, גילו אור רב בקצה המנהרה. בסופו של דבר, כל הפרטים שקיימים בבריאה יהיו מחוברים ביניהם בהרמוניה מופלאה, בהדדיות מושלמת, כמו איברים בגוף אחד.

בסוף תהליך ההתפתחות, האנושות כולה תגיע לרמת קיום נשגבה זו. השאלה היא כיצד נגיע לשם. עומדות בפנינו שתי דרכים. האחת היא דרך ההתפתחות הטבעית, שהיא ארוכה עד מאד ורבת ייסורים. אך קיימת גם דרך אחרת, של פיתוח הכרה ומודעות. בדרך הראשונה כוחות הטבע ידחפו אותנו קדימה על ידי מכות. בדרך השניה אנחנו בעצמנו נרצה להתפתח ולהשתנות לטובה.

כדי ללכת בדרך הטובה עלינו לשנות את התפיסה שלנו מ"אני" ל"אנחנו". האגו המשתולל מסמא את עינינו ולא מאפשר לנו לראות שאנו יכולים ליצור כאן גן עדן, שיש ביכולתנו לספק לכל אדם את כל מחסורו, אם רק נשנה את הגישה האגואיסטית שלנו ונחשוב על טובת כולם. בתמונה הסופית האנושות תתאחד כולה כמשפחה אחת. אל לנו לחכות למכות שיעוררו אותנו לכך. אפשר להקדים תרופה למכה, וזה מה שמציעים בארגון בני ברוך, מתוך דאגה עמוקה לגורל האנושות.