פסח, מצה, מרור

כתוב בהגדה לפסח – "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" על זה נאמר שכמה שלוחצים עלינו יותר, ככה אנחנו יוצאים מזה יותר מחוזקים.

במה הלחץ עלינו עובד לטובתנו?

בכול דור ודור לוחצים עלינו בוורסיות שונות. אותה ההגדה [אמירה] של פסח אינה מעשה היסטורי חד פעמי. אנחנו נכנסים ויוצאים ממצרים במחזוריות של אלפי שנים המשקפת לנו את  מציאות חיינו חסרת הפשרות.

וחוזר הפזמון – "מה הם שונאים בנו?

נוסע ושומע בפעם ה- 1000 את שלמה ארצי שר- "לא עוזב את העיר עבור אף אחד, אנחנו שניים תמיד בינינו אלוהים אחד"

נולדתי  "צבר ושמוצניק" גאה. את הארץ לא עוזב עבור אף אחד.

אלוהים אחד לא היה בינינו וגם מי הוא יהודי לא העסיק אותי יותר מדי. ככה זה היה שנים רבות,

היום זה השתנה. מבלי לשאול אותנו, בכמה עשרות השנים האחרונות עולם שלם התהפך. ואנחנו שוב הבעיה שלו. פרעה לוחץ עלינו לכלותנו.

בסיבוב הקודם הפסדנו בגדול. תירצנו את זה שלא הייתה לנו מדינה ובכלל….

מה עכשיו נגיד?

לפני שנאלץ אחרי מבול המילים הרמות של "יחי אנחנו" לשולף את "נשק יום הדין" המוחזק כשומר ומגן עלינו מכול צרה, נזכר בתוצאה הנלווית לגבורתו של שמשון- "תמות נפשי עם פלשתים". ונשאל את עצמנו, "אם ככה, מה  יהיה ההבדל בין הסיבובים?

ברור נוסף בחכמת הקבלה מגלה לנו דרך חדשה:

השאלה "מי הוא יהודי"? לא נועדה לברר עבור האנטישמיים את מי עליהם לשנוא ולהרוג,אלא לברר עבורנו  היהודים את השאלה "למה הם שונאים אותנו"?.

על פי שיטת הקבלה דרך ההגדה של פסח, ניתן לנו לפסוח מעל כול ה"המצה – מריבה" והמרור שבינינו בעזרתו של כוח הרצון הייחודי [יהודי]  לחיבור מעל כול המחלוקות. והוא קיים רק בנו ישראל. עם אותו כוח טבע כללי נצרף ונחולל את המפנה כלפי העולם לטובת עמנו.

בפזמון החוזר מתוך ההמנון עליו גדלתי בילדותי נכתב- " עם האינטרנציונאל יעור ישגב אדם" .

בעזרתו של כוח החיבור היהודי אנחנו נכתוב ונעורר יחד את האדם שבנו עם פזמון חוזר מתאים לאין ערוך.