דוד יעקב (יאשקה) והקעקועים

"תראו תראו, מה יש לנו כאן?" אמר הזר בנימה מתריסה. קראו לו בני ברוך משה יוסלוביץ. דימה נתן לי ולנסטיה אות לנסות לברוח.

הוא, כרגיל, יחפה עלינו. "הופה! " הצהיר הזר "יש לנו פה אביר אמיתי אני רואה. אבל אם אתם לא רוצים חגורה כאן ועכשיו, כדאי שגם הגברות תישארנה כאן"

וסילי , החתול שלנו, התיישב לידנו נועץ מבט נוקב בזר הלא מוכר .   הוא, מצידו, העיף מבט בחתול . וסילי הסתלק במהירות.

הזר המשיך – "תגידו, אתם חושבים שזה הגיוני שאתם גונבים מסבתא שלכם? "

דימה ניסה להסביר את עצמו שזו רק בננה, וזאת לא ממש גניבה. ושהינו רעבות. והוא נחלץ לעזרתינו סך הכל..

"אתה יודע"  קטע הזר שעוד לא טרח להציג עצמו בפנינו,  את דימה

"במקום שביליתי בו עכשיו כמה שנים היו עונשים הרבה יותר חמורים מחגורה למי שהיה לוקח משהו בלי רשות. אפילו אם זאת "רק בננה".

אבל לא זאת הסיבה האמיתית שלכם , במיוחד, אסור להתנהג ככה.

חשוב לי שתדעו שאתם , ילדים חמודים, אתם יהודים. ובגלל זה במיוחד! אסור לכם לגנוב."

אני ודימה הסתכלנו זה על זו בתדהמה.

יהודים? אנחנו? מה זה בכלל.

דימה הרגיש שיש פה הזדמנות לאקזיט אלגנטי ושאל בעדינות –

"סליחה, אדוני. זאת הפעם הראשונה ששמעתי על זה. מה זה יהודי  אדוני?"

"יהודי זאת מסורת. היא כתובה בתורה -זה ספר שהוא חשוב ליהודים.

כששאלו פעם איש מאוד חכם מה התמצית של התורה הוא ענה  שהעיקר זה : "ואהבת לרעך כמוך" וכל השאר זה כבר השלמות. לכן יהודי אמיתי , חמודים, לא עוזב את האחרים בעת צרה." הסביר הזר.

"בגלל שגם אני יהודי אני מוכן לעזור לכם. יש לכם מזל, כי גם אני הבאתי לפאולינה ואברהם בננות. הנה – קחו את הבננה הזאת, לכו למטבח ותביאו אותה לפאולינה.   שהיא תהיה גאה בנכדים היהודים שלה"

הוא הביא לדימה את הבננה והוסיף –

" אגב, מה שסיפרתי לכם כאן, מתחת לשולחן על היהודים -אסור לדבר על זה.

אחרת משהו מאוד רע יקרה לאמא ואבא וסבתא וסבא שלכם. תאמינו לי , אני יודע"

לימים גיליתי שזה היה יעקב (יאשקה) אח של סבא. למרות שזה היה אסור ברוסיה הקומוניסטית,

הוא התעקש ללמד ילדים יהודים עברית, וקצת על מסורת ישראל.

הוא נתפס. נשפט. נשלח למחנה  עבודה לכמעט 7 שנים.

ביום שפילחנו את הבננה הוא חזר מהמעצר.

חזר שבר כלי אבל יום למחרת הוא התחיל לאסוף את הקבוצה הבאה ללימוד עברית. הפעם חכם ומנוסה יותר.

על מה שעבר עליו במחנה מעולם לא סיפר.

אבל העיניים . העיניים סיפרו סיפור שקשה להעביר במילים.