אלוהים לא זקוק ליהודים בשביל לממש את יצירתו שלו, אך העם היהודי הסכים לשמש לו "עדת כוהנים", במטרה שעל ידי מימוש החוקים הנ"ל אלוהים יפעל על שאר האנושות כדי לקדם אותה לשלב הבא בהתפתחותה הרוחנית. כלומר, העם היהודי משמש כאן צינור מעבר להשפעתו על האנושות. למה צריך אלוהים כזה מתווך? אם הוא פועל על כל אדם ואדם באופן ישיר, זה לא שונה מפעולתו על כל יצור חי אחר בממלכת החי, שאינו מודע לכח שמפעיל אותו, ואם יהיה מודע יהיה כמו חיה שפועלת על פי אינסטינקטים בלבד ואין לה אחריות על פעולותיה.

אך בעצם מטרת הבריאה היא לקדם את האנושות לדרגת התפתחות הרבה יותר גבוהה מזו של ממלכת החי, דרגה שבה האדם משחק תפקיד דמוי הבורא, מגיע למצב כזה דרך תהליך התפתחותי שבו האדם הולך ורוכש מודעות ואוטונומיה.

כדי להגיע למטרה הזאת מבלי לפעול ישירות על האדם, נדרש מעין מעבר, מין קבוצת "שפני מעבדה" שישמשו כפיילוט שיהווה דוגמה לשאר חלקי האנושות. כשהעם היהודי אינו מקיים את המשימה הזאת, קורים שני דברים מאד משמעותיים:

1.      הם מפרים את החוזה. כלומר, הם מקבלים את כל ההטבות שהובטחו להם ואינם מספקים את חלקם בתמורה.
2.      עם קבלת תפקיד "אור לגוים", נטבעה בשאר האנושות טביעה פנימית לא מודעת, כפי שמסבירה חוכמת הקבלה, שמחייבת אותם לדרוש את הדוגמה הזאת שאלוהים רוצה להביא בפניהם, וכשהיהודים אינם מממשים אותה, הם חוסמים בפניהם את הדרך לממש את עצמם ולהשיג את אותה דרגה חדשה של התפתחות.

זה אומר שאם העם היהודי אינו מקיים את חלקו, קיומו כעם מיותר. ולכן, הבורא שיצר אתם את הברית הזאת באמצעות אברהם אבינו ומנהיגים נוספים של העם היהודי, מבטל את חלקו בברית ולוקח אתו את ההגנה וההשגחה שהציע להם ובכך מותיר אותם לגורלם, לא כעם אלא כיחידים.

"תראו תראו, מה יש לנו כאן?" אמר הזר בנימה מתריסה. קראו לו בני ברוך משה יוסלוביץ. דימה נתן לי ולנסטיה אות לנסות לברוח.

הוא, כרגיל, יחפה עלינו. "הופה! " הצהיר הזר "יש לנו פה אביר אמיתי אני רואה. אבל אם אתם לא רוצים חגורה כאן ועכשיו, כדאי שגם הגברות תישארנה כאן"

וסילי , החתול שלנו, התיישב לידנו נועץ מבט נוקב בזר הלא מוכר .   הוא, מצידו, העיף מבט בחתול . וסילי הסתלק במהירות.

הזר המשיך – "תגידו, אתם חושבים שזה הגיוני שאתם גונבים מסבתא שלכם? "

דימה ניסה להסביר את עצמו שזו רק בננה, וזאת לא ממש גניבה. ושהינו רעבות. והוא נחלץ לעזרתינו סך הכל..

"אתה יודע"  קטע הזר שעוד לא טרח להציג עצמו בפנינו,  את דימה

"במקום שביליתי בו עכשיו כמה שנים היו עונשים הרבה יותר חמורים מחגורה למי שהיה לוקח משהו בלי רשות. אפילו אם זאת "רק בננה".

אבל לא זאת הסיבה האמיתית שלכם , במיוחד, אסור להתנהג ככה.

חשוב לי שתדעו שאתם , ילדים חמודים, אתם יהודים. ובגלל זה במיוחד! אסור לכם לגנוב."

אני ודימה הסתכלנו זה על זו בתדהמה.

יהודים? אנחנו? מה זה בכלל.

דימה הרגיש שיש פה הזדמנות לאקזיט אלגנטי ושאל בעדינות –

"סליחה, אדוני. זאת הפעם הראשונה ששמעתי על זה. מה זה יהודי  אדוני?"

"יהודי זאת מסורת. היא כתובה בתורה -זה ספר שהוא חשוב ליהודים.

כששאלו פעם איש מאוד חכם מה התמצית של התורה הוא ענה  שהעיקר זה : "ואהבת לרעך כמוך" וכל השאר זה כבר השלמות. לכן יהודי אמיתי , חמודים, לא עוזב את האחרים בעת צרה." הסביר הזר.

"בגלל שגם אני יהודי אני מוכן לעזור לכם. יש לכם מזל, כי גם אני הבאתי לפאולינה ואברהם בננות. הנה – קחו את הבננה הזאת, לכו למטבח ותביאו אותה לפאולינה.   שהיא תהיה גאה בנכדים היהודים שלה"

הוא הביא לדימה את הבננה והוסיף –

" אגב, מה שסיפרתי לכם כאן, מתחת לשולחן על היהודים -אסור לדבר על זה.

אחרת משהו מאוד רע יקרה לאמא ואבא וסבתא וסבא שלכם. תאמינו לי , אני יודע"

לימים גיליתי שזה היה יעקב (יאשקה) אח של סבא. למרות שזה היה אסור ברוסיה הקומוניסטית,

הוא התעקש ללמד ילדים יהודים עברית, וקצת על מסורת ישראל.

הוא נתפס. נשפט. נשלח למחנה  עבודה לכמעט 7 שנים.

ביום שפילחנו את הבננה הוא חזר מהמעצר.

חזר שבר כלי אבל יום למחרת הוא התחיל לאסוף את הקבוצה הבאה ללימוד עברית. הפעם חכם ומנוסה יותר.

על מה שעבר עליו במחנה מעולם לא סיפר.

אבל העיניים . העיניים סיפרו סיפור שקשה להעביר במילים.

הכתוב כאן מיועד אך ורק למי ששאל את עצמו ולו פעם אחת:

"למה האובססיה הזאת עם מצרים?!"

תכלס, כל חג, בתפילה, בברכה, בקידוש, לא משנה באיזה החג…. שוב ושוב ניתקל באיזה "זכר ליציאת מצרים" ושוב תודה שהוציאו אותנו ממצרים ואם זה לא מספיק אז: "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים"!! לא פחות ולא יותר! וגם "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח"!

אז כבר 3500 שנה אנחנו רק בקטע של לצאת ממצרים וזה לא נגמר.

כל סיפור הפסח וההגדה, הילדים ששרים מה נשתנה וכל הסימנים של צלחת הפסח והגעלת הכלים שלפני, ושריפת החמץ עד כדי שמחפשים אותו בנרות ועוד כל כך הרבה דברים, אלה הם פעולות שאנחנו עושים ברמת "חיצוניות התורה".

רובנו מסתפקים בה וחיים את חיינו וטוב ללבנו וסבבה עם זה.

היום, כשהאנושות נוגעת בתחתית ואין מצב שמכאן היא תתרומם בכוחות עצמה, חיצוניות התורה ששימשה אותנו במשך כל גלותנו בת שנות האלפיים, אינה מספיקה כדי לחלץ אותנו וזה לא סתם – התפתחנו מספיק והגיע הזמן לשים זרקור ולהפעיל שופר כדי להצביע על החשיבות של מימוש פנימיות התורה. למה? כי זה תפקידנו כעם ישראל כלפי העולם.

עלינו לפחות להבין שכל הסיפור המשפחתי החביב הזה ששמענו מאז היינו קטנים, שנתן השראה לכל כך הרבה ספרות ויצירות תיאטרון וקולנוע ושאר אומנויות, הוא הרבה יותר עמוק ומשמעותי מהסיפור החיצוני.

מצרים היא כנגד ארץ ישראל – הרצון האגואיסטי (מצרים) לעומת הרצון ללכת בדרך אהבה (ארץ ישראל);

משה ופרעה – זה כנגד זה:

=פרעה שמסמל את העבדות, את אותה מוכנות שלנו להיות עבדים למקום עבודה, לסטטוס, לשטיפת המוח של הפרסומות, כל עוד זה ייספק לי תענוגים בלי סוף, המרדף הבלתי פוסק אחר עוד ועוד תענוגים שלא מצליחים למלא אותנו בסופו של דבר, כמו שמוזכר "סיר הבשר", בצלים ושומים, שזה טעמים חומריים שכל כך קשה לנו לוותר עליהם!

=משה שמייצג את עבודת ה', שזה בעצם החוק שניתן ועלינו לקיים אותו כדי להיות בני אדם אמיתיים: ואהבת לרעך כמוך.

מי באמת מקיים דבר כזה? אפילו מי שעסוק יום יום באלטרואיזם, בנתינה למען האחר, בהתנדבויות – זה נחמד וכמובן נחוץ, אבל זאת עוד דרך למלא את עצמנו בתענוג, להרגיש שאנחנו משמעותיים, לקבל הערכה, הכרה והוקרה. לעומת זאת, משה, זאת בעצם תכונה מאד קשה להשגה.

להיות "משה" זה לצאת מעצמנו, להקדיש את חיינו באופן מלא להביא אור לעולם, להיות צינור דרכו הכח העליון זורם אל העם, כלומר, אל האנשים האחרים, ולהסכים לעשות כל זה בלי לקבל תמורה בכלל. זה ה"משה" שעלינו לרצות להיות.

רשימת המושגים גדולה מאד. כל פרט ופרט שמוזכר בהגדה מייצג עולם מלא שמשאיר אותך בפה פתוח. הכל כל כך מתחבר ונוצר סיפור רוחני מרגש שמתאר בעצם, כמו הרבה מאד תהליכים אחרים שנחגגים על ידינו ביהדות, את תהליך תיקון הנשמה הפרטית והכללית של בני האדם בכלל, ולא רק של היהודים.

כל זה מלמדת חוכמת פנימיות התורה, המוכרת כ"חוכמת הקבלה". מעיין אינסופי של חוכמה שמטהר את הלב והופך אותנו ליותר מועילים לעולם כולו.

זה לא אומר שלא נוכל ליהנות מתענוגים יומיומיים כמו סעודה טובה בחג עם מעדנים, בגדים יפים וכלי הגשה נוצצים.

הויתורים של כח "משה" הם ויתורים באגו. אלה -הכי קשים וכואבים.

שיהיה לנו חג כשר במיוחד.

כתוב בהגדה לפסח – "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" על זה נאמר שכמה שלוחצים עלינו יותר, ככה אנחנו יוצאים מזה יותר מחוזקים.

במה הלחץ עלינו עובד לטובתנו?

בכול דור ודור לוחצים עלינו בוורסיות שונות. אותה ההגדה [אמירה] של פסח אינה מעשה היסטורי חד פעמי. אנחנו נכנסים ויוצאים ממצרים במחזוריות של אלפי שנים המשקפת לנו את  מציאות חיינו חסרת הפשרות.

וחוזר הפזמון – "מה הם שונאים בנו?

נוסע ושומע בפעם ה- 1000 את שלמה ארצי שר- "לא עוזב את העיר עבור אף אחד, אנחנו שניים תמיד בינינו אלוהים אחד"

נולדתי  "צבר ושמוצניק" גאה. את הארץ לא עוזב עבור אף אחד.

אלוהים אחד לא היה בינינו וגם מי הוא יהודי לא העסיק אותי יותר מדי. ככה זה היה שנים רבות,

היום זה השתנה. מבלי לשאול אותנו, בכמה עשרות השנים האחרונות עולם שלם התהפך. ואנחנו שוב הבעיה שלו. פרעה לוחץ עלינו לכלותנו.

בסיבוב הקודם הפסדנו בגדול. תירצנו את זה שלא הייתה לנו מדינה ובכלל….

מה עכשיו נגיד?

לפני שנאלץ אחרי מבול המילים הרמות של "יחי אנחנו" לשולף את "נשק יום הדין" המוחזק כשומר ומגן עלינו מכול צרה, נזכר בתוצאה הנלווית לגבורתו של שמשון- "תמות נפשי עם פלשתים". ונשאל את עצמנו, "אם ככה, מה  יהיה ההבדל בין הסיבובים?

ברור נוסף בחכמת הקבלה מגלה לנו דרך חדשה:

השאלה "מי הוא יהודי"? לא נועדה לברר עבור האנטישמיים את מי עליהם לשנוא ולהרוג,אלא לברר עבורנו  היהודים את השאלה "למה הם שונאים אותנו"?.

על פי שיטת הקבלה דרך ההגדה של פסח, ניתן לנו לפסוח מעל כול ה"המצה – מריבה" והמרור שבינינו בעזרתו של כוח הרצון הייחודי [יהודי]  לחיבור מעל כול המחלוקות. והוא קיים רק בנו ישראל. עם אותו כוח טבע כללי נצרף ונחולל את המפנה כלפי העולם לטובת עמנו.

בפזמון החוזר מתוך ההמנון עליו גדלתי בילדותי נכתב- " עם האינטרנציונאל יעור ישגב אדם" .

בעזרתו של כוח החיבור היהודי אנחנו נכתוב ונעורר יחד את האדם שבנו עם פזמון חוזר מתאים לאין ערוך.

"הנרקוד" הוא שמו של סרט העוסק בצורך האנושי לקרבה. הצורך לזה מושג בסרט בעזרת ריקוד זוגי.

בתוכנית ההרצאות   TED מספר לנו החוקר סטיוארט בראון על כלבת "הסקי" המבצעת מחול עם דוב צפוני ובכך מונעת קרב לחיים ולמוות ביניהם.

חכמת החיים מדברת על חיבור אנושי:

היום מתגלה שיטה המצרפת את כוח הנתינה המצוי בטבע לכוח האגואיסטי שלנו. בלעדיו לא נוכל יותר להשיג חיים טובים בעולמנו.החיבור האנושי בינינו יתבצע ב"צעדי ריקוד" של ניתוק וקשר ולא בפיצוץ כמו במאיץ חלקיקים.

הקפיטליזם הושחת. אין לו יותר מה להציע לדור הצעיר. דור ה-A  מחפש איכות והשיטה נותנת לו אותה. "ריקוד החיים"  פותח לאנושות הכרה מי אנחנו, ולאן אנחנו מתפתחים? דרכו נשיג במה עלינו להתרכז על מנת להתגבר על כוח הדחייה ההדדית איתו נולדנו בהכרח.

האיכר ואשתו חיו באושר וביושר בכפר.

זוהי השנה ה15 שהוא זורע את זרעי החיטה, משקה את האדמה, מנכש את העשבים, מלטף את השיבולים הזהובות באהבה – ומצפה ליבול בתקווה.

וכשמגיע  זמן הקציר, את הגרגרים מוביל היה לטחנה.

את הקמח היה מביא הביתה מהטחנה, אשתו את הלחם אפתה באהבה גדולה  ואת הלחם הוא מכר לאנשי הכפר.

משהו היה בלחם הזה. שהיה טעים מאין כמותו.

ככה 15 שנים תמימות. האיכר מאושר בחלקו, האישה שמחה בעמל כפיה

ואנשי הכפר שבעים ומרוצים.

והנה לכפר הגיע אורח שהתארח אצל האיכר , והאישה הגישה את  הלחם הטרי בצד התבשילים המיוחדים השמורים לאורחים…..

והאורח התעניין :

" כמה דונמים יש לך? איך אתה  מגדל את החיטה? כמה פועלים יש לך? וכמה אתה מרוויח?"

והאיכר בתמימותו  סיפר שאת מה שהוא "זורע הוא קוצר", את הקמח הוא מביא הביתה ואשתו – אופה את הלחם – והקונים הקבועים מבטיחים  לו את פרנסתו בכבוד.

"אתה יודע את סוד העושר?"

"מעולם לא חשבתי על כך."

"יש לך כאן הזדמנות יחידה  במינה להתעשר."

"אתה  לא מבין אורחי היקר, איני צריך להתעשר, אני חי ושמח בחלקי."

"ראה, אם תגדל את החיטה על 200 דונם, תשלש  את כמות הקמח, אשתך תאפה כמות  גדולה יותר של כיכרות לחם, אתה תרוויח יותר כסף, את הכסף תשקיע בבורסה, מהרווחים תקנה קומביין גדול שיחסוך בשעות העבודה, יהיה לך זמן פנוי לבלות, ליהנות, לראות עולם…."

וואלה! יופי של רעיון. והוא החל לחשב חישובים. ללוות כספים. לרכוש את הכלים החדשים, להעסיק מספר גדול של פועלים שיכשירו את אדמת החווה – לזריעת החיטה.

ובעונה הראשונה היבול לא היה משהו, והלחם – איבד משהו מטעמו וריחו ….

עננה של דאגה העיבה על האיכר ואשתו.

הביטו  בעצב האחד בשנייה,,,,ואז נזכרה האישה, איך את הקמח לשה בעשר אצבעותיה, באהבה גדולה, ובלבה תפילה  – שהכיכר הזו  וכל חברותיה יסבו אושר בריאות ושמחה לכל אנשי הכפר.

ובשעה שנזכרה באותם ימים,  נאנחה אנחה עמוקה:

"אבד לנו סוד האהבה."

עד שהגעת, חיכיתי לך, חיפשתי אותך, לא ידעתי מה ומי, ימים ולילות של חוסר שינה על מיטה טיפולית רעועה, רעב וצמא למשהו שישביע, בהלה מהתהום שהתעמקה בי, עייפות, ייאוש והכל באפילה.

עד שהגעת, זלגו הדמעות, רעשים וצלילים צורמים פיצצו את אוזניי, האשמתי את עצמי, ביקשתי סליחה, הכאב הלך והתעצם בכל עצמותיי, נזקקתי לעזרה.

עד שהגעת, היו כל כך הרבה סימני שאלה, ואולי הגיע הזמן להרים ידיים, ולעצור הכל… אך החיים חזקים יותר מהאדם, אש החיים יכולה לשרוף, להבהיל, לשתק, ואין מנוח.

עד שהגעת, הייתי אבודה, מהלכת ואין לי לאן, שוקעת ואין תחתית, מסביבי בולענים שניסו לטרוף אותי, פחד, אימה, ללא אחיזה.

ברגע הכי שפל, ברגע שכבר הכל מטושטש, ואין סיכוי, ואין אני…. פתאום הופעת, ללא התראה, כהרף עין. הרוח שבך ניקתה את האבק על נפשי, המים שבך הרוו את צמאוני, מי מעיין טהורים שקופים, ייצבת את חדרי ליבי שנשענו על עץ נטוע שורשים והבאת איתך ים של אוצרות שלא ידעתי על קיומם, הבאת אמת, ותקוות, הבאת ברכות וחיים , חבשת את פצעיי, ריפאת את יסוריי, איתך השמחה, הצחוק, החיוך …ואני שציפיתי להרבה פחות…. מופתעת ויודעת שכדי להנות ולהעריך את האור, צריך קודם להכיר ולשנוא את החושך.

כאשר אבותינו עלו ארצה הם לא התלוננו על כך ש"ימין ושמאל רק חול וחול". הם הסתפקו במועט, חלקם מכורח הנסיבות וחלקם בגלל החזון האידיאלי שפעם בליבם. אך לכולם הייתה מטרה ברורה שהניעה אותם ונתנה להם כוח לעמוד בתנאים הקשים – תקווה לעתיד טוב יותר. מאז אותם זמנים לא חלף זמן כה רב, אך העולם השתנה באופן קיצוני. החזון האידיאלי "פשט את הרגל", והתקווה הפכה לחרדה בלתי פוסקת לגבי העתיד הלוטה בערפל. אך עוד לא אבדה תקוותנו. בחכמת הקבלה נמצא הצופן לעתיד טוב יותר. הקבוצה הקבלית "בני ברוך", בראשותו של הרב לייטמן, פועלת רבות למען מטרה נעלה זו.

קשה למצוא בימינו אדם רגוע ושמח. גם כשלא חסר לנו כלום אנחנו לא מרוצים. יש איזו מועקה בלב, חוסר וודאות ומבוכה. לא פלא שהחקלאים בערבה שוקלים לגדל קנאביס רפואי בשל הביקוש הרב לאמצעי הרגעה בתוך סיר הלחץ הזה. אינספור גורמים שאינם בשליטתנו משפיעים על החיים שלנו וזה משגע אותנו.

השינוי העיקרי שהתרחש בעולם הוא ברמת הקשר בין כולם. הכול משפיע על הכול וכולם תלויים בכולם. אנחנו חיים כעת בעולם אינטגרלי, מקושר. מה שקורה בקצה אחד של העולם משפיע ישירות על יתר החלקים. אם למישהו יהיה רע, כולנו נסבול מכך. מה שמתרחש באירופה, העומדת חסרת אונים בפני גל המהגרים שהציפו אותה, מעיד עד כמה זה נכון. כולנו בסירה אחת בים הסוער הזה, ולטובת כולם כדאי לנו ללמוד כיצד שורדים בעולם מקושר שכזה.

המקובלים, אשר חדרו לעומקה של תכלית הבריאה וחקרו את רשת הכוחות שמניעה את תהליך ההתפתחות, גילו אור רב בקצה המנהרה. בסופו של דבר, כל הפרטים שקיימים בבריאה יהיו מחוברים ביניהם בהרמוניה מופלאה, בהדדיות מושלמת, כמו איברים בגוף אחד.

בסוף תהליך ההתפתחות, האנושות כולה תגיע לרמת קיום נשגבה זו. השאלה היא כיצד נגיע לשם. עומדות בפנינו שתי דרכים. האחת היא דרך ההתפתחות הטבעית, שהיא ארוכה עד מאד ורבת ייסורים. אך קיימת גם דרך אחרת, של פיתוח הכרה ומודעות. בדרך הראשונה כוחות הטבע ידחפו אותנו קדימה על ידי מכות. בדרך השניה אנחנו בעצמנו נרצה להתפתח ולהשתנות לטובה.

כדי ללכת בדרך הטובה עלינו לשנות את התפיסה שלנו מ"אני" ל"אנחנו". האגו המשתולל מסמא את עינינו ולא מאפשר לנו לראות שאנו יכולים ליצור כאן גן עדן, שיש ביכולתנו לספק לכל אדם את כל מחסורו, אם רק נשנה את הגישה האגואיסטית שלנו ונחשוב על טובת כולם. בתמונה הסופית האנושות תתאחד כולה כמשפחה אחת. אל לנו לחכות למכות שיעוררו אותנו לכך. אפשר להקדים תרופה למכה, וזה מה שמציעים בארגון בני ברוך, מתוך דאגה עמוקה לגורל האנושות.

בעיות הן לא המצאה חדשה. עם בריאת העולם ובמיוחד עם היווצרות האדם, לא חסרו בעיות. מקטנות ועד גדולות ובכל תחום שאפשר רק לדמיין, לכל אחד ואחת מאתנו יש בעיות מכל מיני סוגים. אם נתבונן במהותן של הבעיות וננסה לאתר מכנה משותף שמגדיר מצב או תופעה מסוימת כבעיה ניווכח לגלות נתון מעניין. כל בעיה מתחילה עם התנגשות מסוימת בין הרצוי למצוי. אותו פער מורגש ונחווה על ידינו כבעיה.

במילים אחרות, אם יכולנו לקבל את המציאות כפי שהיא ללא התניות וללא ציפיות היינו מגלים שאנחנו חיים בגן עדן מושלם נטול בעיות לחלוטין. אם נתמקד בנושא, נמצא כי מה שגורם לנו בעיות בחיינו, הוא לא פחות ולא יותר מעצמנו בכבודנו ולא הרהיטים או הבוס שלנו. לו היינו יכולים לנטרל את ההשפעות של המחשבות והביקורת שלנו על המציאות ועל אופן התנהלותה היינו נפטרים מיד מכל בעיה וסבל. חשוב לציין ולהדגיש כי הימנעות מסבל אין הכוונה לנטרול הרגשה של כאב. כאב הוא תופעה פיזית אך סבל לעומתו הוא היחס שלנו לאותו כאב ואותו יחס הוא שגורם לנו ברוב המקרים לבעיות בחיים.

לשם ההמחשה ניתן דוגמה, אם אדם הפסיד סכום כסף גדול באופן פתאומי ונותר ללא כסף, הוא יכול לקבל זאת כהזמנה להתחלה חדשה ולהכוונה מכורח המציאות לפנות לתחומים חדשים או לגלות את עצמו מחדש. באופן זה המקרה לא יהווה עבורו בעיה או סבל כי אם מעין הפנייה למקום חדש בחייו והתחלה של הדבר הבא. אם אותו אדם התייחס לכספו כמשהו שיוצא ונכנס, ממש כמו אויר, וכאל דבר שמלכתחילה לא היה שייך לו אלא לעתים מזדמן לידיו עבור שימוש מסוים ולעתים נלקח, אז יש סיכוי גבוה שהמצב שפקד אותו לא יוגדר כבעיה בעיניו.

במקרה שאותו אדם שהפסיד סכום כסף נכבד, היה קשור מאוד לכספו ותלה בו את כל אושרו ועתידו, התוצאה של אותו הפסד תהיה עגומה למדי והאדם ירגיש שהוא נמצא בבעיה חמורה. אנשים שנכלאו לסיטואציות מסוג זה מגיעים אפילו עד קיפוח נפשם.

החכמה היא לסגל יחס נכון ובריא לחיים, טרם מצאנו עצמנו טובעים בבעיות מכל כיוון. להפנים שכלום לא באמת שייך לנו ואנו רק מתבוננים במציאות וחווים אותה אך לא שולטים בה ולא יכולים לנבא מה יקרה או באמת לעשות משהו שישנה את מה שאמור לקרות מלכתחילה.

אדם יכול לחיות חיים ללא בעיות אם רק יפנים את מקומו בבריאה ויסגל יחס נכון ובריא למציאות. אנו חיים במציאות של שינויים בלתי פוסקים ורק אם נזכיר זאת איש לרעהו ונתבונן דרך משקפיים נכונות על המציאות, נגלה שהחיים ממש טובים.

לבטח נתקלתם בשמות של מלכים גדולים ונדירים, כאלו המוגדרים כמנהיגי מליונים מבני האנושות וגם של מיליארדים. גם התוודעתם לכאלו אשר בחתימת ידם המציאו חוקים שעמדו לזמן נצח ואלפי שנים, או כאלו שבהבל פיהם שהמציאו, גרמו למדינות שלמות לקרוס ולהתמוטט או להזניק עצמם לחיים טובים ומשובחים… ועוד ועוד.

אך כאן נשאלת אליכם שאלה, האם כל אלו הדמויות המאוד עוצמתיות, המלכים והרוזנים וה… פעלו מתוך עצמם, מתוך חכמתם, מתוך כוחותיהם שלהם…?
חכמת הקבלה מסבירה נחרצות כאן ומלמדת, כי לאף אחד מהם לא היתה זכות ויכולת לעשות משהו מעצמם. אלא שכולם היו מופעלים מלמעלה במאת האחוזים וממש,. גם זה שהכריע מדינות והצליח בכל שעה תמיד ומעבר לכך. ..

בחכמת הקבלה מוסבר לעניין זה, המשפט 'לב שרים ומלכים ביד ה' '.

הדבר אומר, כי כל אלו הנחשבים כגדולי עולם, מופעלים דרך הכח העליון, בלבד!

הכח העליון בחר בהם לבצע מהלכים שרצה שיהיו, והשתמש דרכם לביצועם.

לכן, אם תתרשם מאוד מיכולותיו של מנהיג עולמי זה או אחר שעסק לדבר מסויים ומאוד הצליח, או כל דוגמא עניינית אחרת, הרי תדע כי היה בסך הכל כלי, מכשיר, כדי להפעיל דרכו

את רצון העליון בעולמנו. ומשום כך ניתנו לו יכולות ותכונות מיוחדות למילוי תפקיד או תפקידים מיוחדים.

אז כשמאוד תתרשמו, זיכרו כי אלו מוצלחים הם, שהרי נבחרו וקבלו תפקיד… מהעליון, הבורא!
הדבר בעצם מוסיף ומסביר לעניין חופש הבחירה של האדם בעולמנו אם קיים… או לא!!
לאדם בעולם זה יש רק זכות בחירה אחת, יכולת אחת בלבד, והמדובר הוא על היכולת היחידה לבחור קבוצה שממנה יקבל חסרון, רצון, השתוקקות…. לכח העליון.

כשמדרך חסרון זה, שלקחו בלבד, דרכו ואך ורק דרכו, יוכל להמשיך משימתו בעולם זה, לגלות, אבל ממש לגלות, את הבורא!!!
אז אל תשכח המשפט הידוע מאוד 'אין עוד מלבדו'. המלמד כי כל מחשבותיו ורצונות והחלטותיו של כל אדם, הן מהעליון בלבד. לכן ראוי ולזכור כי כל שעובר מסביבך ומלפניך ומעליך ובצדדים… וכל שאתה שומע ובוחן וממנו רבות גם מתרגש…. הכל הכל זה הוא, אותו הכח אין עוד מלבדו!… כולל מה שעובר לך בראש לאחר קריאת… מאמר זה!!!

תרגיל מס. 1

תכין את עצמך לכל הדברים שמתגלים, שזה הבורא שולח לך. פשוט נסתר אחרי כל דבר שבעולם ומגלה לך את הדבר הזה. שאתה מוכן, אתה מיד מגלה, "או, ככה הוא רוצה שאני אתנהג, ככה הוא רוצה שאני אגיב, ככה הוא רוצה שאני אתן כזאת תגובה" וכן הלאה. תתחיל מזה… תתרגל בצורה כזאת לקבל את המציאות. הכול בא מהבורא והכול כדי להזמין ממך התגברות וכדי להתקשר אליו עוד יותר ועוד יותר. התגובה שלך בהתאם לזה היא צריכה להיות פנימית, לאו דווקא בכל מיני פעולות פיסיות. אלא ביחס, שאתה מזהה שככה הבורא מגיש לך את העולם, את החיים, את המציאות, יחס של בני אדם, הכול, הוא הוא הוא הוא עומד אחרי כל הדברים. בוא אנחנו נתרכז על התרגיל מספר אחד. זהו.